<h1>חוקות הדיינים סימן רמ"ו</h1>
<h2>דף קז:</h2>
מי שהלך בעלה למדינת הים ואשתו תובעת מזונות אם לותה ואכלה כשיבא הבעל חייב לשלם. ואם עמד א' מאליו וזנה משלו אם יבא הבעל אינו חייב לשלם לו כלום אלא ודאי אמרי' הניח מעותיו על קרן הצבי והוא הפסיד לעצמו כיון שהבעל לא אמר לו שיפרנסנה והיא ג"כ לא לותה ממנו והיינו דאמרי כחנן ולא כבני כהנים גדולים וה"ה בפורע חובו של חבירו שלא מדעתו ואפילו יש על אותו מלוה משכון ואעפ"י שהבעל חוב היה דוחק ללוה שיפרענו אעפ"י כן אמרינן הניח מעותיו על קרן צבי והיינו דגרסי' בירושלמי [ה"ב] הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו דפלוגתא דחנן ובני כ"ג א"ר יוסי טעמן דרבנן תמן לא עלה על דעת שתמות אשתו ברעב ברם הכא מפייס ההוא ומחיל ליה, הגע עצמך שהניח לו משכון מפייס הוינא ליה ומהדר לי משכוני עד כדון בבעל חוב שאינו דחוק בב"ח שהוא דחוק מאי נשמעיניה מן הדא הבעל חובו שוקל לו את שקלו לא שקל לו אין ממשכנים אותו הדא אמרינן אפילו בב"ח שהוא דחוק ושאלתי למורי תמ"ך שאם היה במסים או בכל כיוצא בזה שבא א' ופרע המס בעבור חבירו כמה יהי' בידו, ואמר לי שאם גבה האנס מזה בעבור המס שהיה חייב חבירו חייב לפרוע לו אותו מס שפרע לאותו אנס בעבורו לפי שהמס מוטל על כולם וגם על זה שפרע עכשיו בעבור חבירו והיה מוטל עליו לפרוע המס של חבירו כל זמן שהוא לא יפרענו לו ואעפ"י שהוא בעצמו כבר פרע לו לאותו אנס החלק שהטילו עליו לפרוע והילכך כדין פרע בעבורו ואין לנו לומר בזה הניח מעותיו על קרן הצבי ולפיכך חייב חבירו לפרוע לו כל המס שפרע בעבורו ואמר הוא תמ"ך שכך מפורש בירושלמי בב"ק [פ"י ה"ו].
